היסטוריה

​

​מניחי היסוד לכלבנות העברית והישראלית היו בני הזוג פרופ' רודולפינה והד"ר רודולף מנצל, מומחים ידועי שם להתנהגות כלבים ואילופם, שעלו לארץ מלינץ שבאוסטריה בשנת 1939 והקימו את "המכון לחקר כלבים ואילופם" בקרית מוצקין. שם ערכו קורסים לנוהגי כלבים ומדריכים, ימי עיון ועוד.

הם הכשירו כלבי שירות לשלטון הבריטי ול"הגנה" כאחד, כלבי קשר, כלבים לגילוי מוקשים, כלבי שמירה, קרב והגנה.

כבר ב-1939 נוסד "פנקס היחוסין הארץ-ישראלי" שראשיתו ב"פנקס השחור" של פרופ' מנצל וכיום מתגלם בספר הגידול הממוחשב של ההתאחדות הישראלית לכלבנות.

​

בני הזוג מנצל עסקו, מעבר למחקר התנהגות ואילוף כלבי עבודה וכלבי נחייה לעיוורים, גם בביסוס המערכת הכלבנית.

עמדו בבסיס הקמתם של מועדוני כלבנים ראשונים "ארגון נוהגי כלבי שירות" ו"אגודת חובבי כלבים חיפה" , ב-1943 החלו לפרסם את עלון "הכלבן" ובשנות ה-40 גם מיסדו תערוכות כלבים. ובשנת 1950 הדריכו את קורס השופטים הישראלי הראשון.

עם התבססות המדינה קמו מספר התארגנויות ומועדונים כלבניים שהתאגדו בשני ארגוני גג שונים, אחד על בסיס מועדונים אזוריים והשני על בסיס מועדוני גזע.

​

ההתאחדות הישראלית לכלבנות נוסדה בשנת 1973 כאיחוד בין שני הארגונים ומאז היא מהווה את הגורם המקצועי והיציג היחיד המרכז את הפעילות הכלבנית בישראל.

ההתאחדות הוכרה ע"י הפדרציה הכלבנית הבינלאומית (FCI) ובשנת 1974 ערכה את תערוכת הכלבים הבינלאומית הרשמית הראשונה בישראל, בה נטלו חלק למעלה משש מאות כלבים.

בהמשך הדרך גדל מספר התערוכות הבינלאומיות וכיום נערכות שלוש תערוכות שכאלו בשנה.

ההתאחדות עודדה הקמתם של מועדוני גזע חדשים ובהמשך גם הקמת מועדוני עבודה, הכשירה שופטים, הקימה מדרשה לכלבנות, הוציאה לאור בטאון כלבני בשם "עולם הכלב" שיצא לאור משנת 1973 ועד לסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, עת הוחלף באמצעי מידע דיגיטליים.

בעשור הראשון של המאה ה-20 השיקה ההתאחדות את ספר הגידול הממוחשב.

לאורך השנים נדדו משרדי העמותה בין כתובות שונות בעיר רמת גן ובסופו של דבר נקבע משכנה בעשור הראשון של המאה ה-21 בבית ההתאחדות באור יהודה.

​

ההליכה בעקבות סיפורם של החלוצים על שתיים ועל ארבע ושל ממשיכי דרכם, הפכה עבורי למסע מרתק. הכרות עם ארץ ישראל היפה, מזווית מיוחדת ולא מוכרת. הופתעתי לגלות כי הראשון שרתם את הכלבנות לשרות הציונות היה ארתור רופין, מראשי המשרד הארצישראלי. הוא נסע לשליחות בברלין ב-1913, ורכש שני כלבי דוברמן מתועדים. הכלבים נועדו לשרת כ"כלבי ריגול". הקרן הקיימת השקיעה בפרויקט 2500 מרק, סכום עתק באותם הימים, אבל מלחמת העולם הראשונה קטעה את המהלך באיבו.

​

רצח המנהיג הציוני חיים ארלוזורוב, שב והעלה את הצורך בגיוס כלבים לפעילות בארץ ישראל. הבריטים הקימו יחידה חדשה, ששרתו בה בעיקר כלבי דוברמן. במקביל, הועד הלאומי פתח בחיפוש אחר מאלפי כלבים יהודים, שיעלו ארצה ויסייעו בבניית המערך הכלבני הציוני. בדצמבר 1933 הם רוו נחת מההיענות לפנייתם וכתבו: "יש בישראל מספיק מומחים לגידול כלבים והדרכתם, מבין אלו שפנו להנהלה מספר חודשים קודם לכן. אין צורך במומחים נוספים."

​

מאלפים בעלי ניסיון ביקשו להירתם למשימה, אך הקשר שנוצר בין ראשי ההגנה לבין פרופ' רודולפינה (דולפי) וד"ר רודולף (רודי) מנצל קבע ועיצב את פני הכלבנות בישראל. הזוג מנצל מאוסטריה, התפרסמו בעולם כמומחים לכלבים, וכציונים חדורי אמונה, הם בחרו להגשים את חזונם בארץ ישראל.

​

כשד"ר רודולפינה מנצל הגיעה לביקור ב-1934, היא ראתה את כלביהם של אנשי העלייה החמישית וכתבה: "יש להצטער על זה שהכלבים שהובאו ארצה, שייכים לבעלים המתחשבים יותר עם היופי החיצוני של הכלב, מאשר עם מעלותיו הפנימיות. הכלבים הללו הם קטנים יותר מדי וחלשים."

 

בני הזוג מנצל גידלו כלבי בוקסר, שנשלחו ארצה והצטרפו להכשרת הכלבנים הראשונה בהגנה. מאז ועד עלייתם ארצה ב-1939 שמרו הזוג מנצל על קשר עם ראשי ההגנה והניחו את התשתית הראשונה לכלבנות.

למעשה, כבר ב-1933 הוקם איגוד כלבני ראשון בתל אביב, וב-1935 נערכה תערוכה ראשונה. המאורע המרגש, שכלל תרגילי משמעת והגנה, תועד ע"י חלוץ הקולנוע נתן אקסלרוד, ביומני כרמל: