גזעים קבוצה 2 - כלבי מולוסר / פינצ'ר-שנאוצר / הרים שוויצרי

ברנר זננהונד – Berner sennenhund

מאת: אתי גור, גליה ליבנה וגלי פינקל, המועדון הישראלי לכלבי הרים שוויצרים

תמונות: David Raihelgauz, Dmitry Yakobson

שייך לקבוצה 2

מידע כללי:

הברנר זננהונד, המוכר גם בשם ברניז (BERNESE MOUNTAIN DOG), הוא  אחד מארבעת גזעי הזננהונד, כלבי החוואים השוויצריים שמאופיינים בצבעים מרהיבים של שחור, חום ולבן. כלב גדול ממדים, בעל הופעה מרשימה ומפוארת ואופי אצילי, מתון, נינוח ונעים לבריות בצורה יוצאת דופן. 

אופי:

על אף גודלו וחוזקו הפיסי הברנר הוא בעל נשמה עדינה ואוהבת והוא קשור מאד לבני משפחתו. הוא בולט בסבלנותו ואהבתו הרבה לילדים, קל לאימון ולאילוף וחי בשלום עם כל בני המשפחה, לרבות בעלי חיים נוספים. כיום הוא משמש ככלב לוויה נאמן וככלב משפחה למופת. לא בכדי מכונה הברנר זננהונד "גזע אצילים שוויצרי".

הידעת?

הברנרים נחשבים ככלבים בעלי חוש הומור. תופעה ייחודית זו נקראת בשם "The Berner Chuckle". הם יעשו ככל שביכולתם לרצות את בעליהם ולשמח אותם, וכשהם מזהים שביעות רצון שכזו הם לרוב יחזרו על הפעולה שגרמה לכך.

כאשר חצו גדודי הקיסר הרומאי את האלפים המושלגים ליוו אותם גם אבות אבותיהם של כלבי הברנר שאנו מכירים כיום. אב הטיפוס של הגזע מקורו במסטיף, או באותם כלבים שהיו שומרי העדרים המקוריים.

הברנר בשמו המקורי נקרא "דורבאכלר" (DURRBACHLER), על שם העיירה והפונדק של דורבאך שליד העיר ריגוסברג במחוז קנטון ברן שבשוויץ. אופיו הנוח אפשר לו להשתלב בחברה השלווה ולמלא תפקידים מגוונים, 

הברנר, ששימש במקור ככלב ליווי ושמירה אצל הרומאים,הפך למושך עגלות של כדי חלב בכפרים ושימש גם כנהג בקר בקנטון ברן.  מהר מאד הפך הברנר לכלב הפופולארי ביותר בשוויץ ההררית כמו גם במישורים, אך במיוחד באזור ברן וסביבתו.

בשנת 1892 הובאו הכלבים הראשונים למחוז בורגדורף ושם החל הגידול המכוון לגזע טהור. באותה תקופה נוסד גם מועדון הדורבכלאר, שעסק בגידול הדומה לזה שמוכר לנו היום. לאבי הגזע נחשב אלברט היים, אשר הגדיר את 4 גזעי הזננהונד, עיצב וקבע את בבירור את הקריטריונים של כל גזע ואת מטרות הגידול.

לברניז פרווה נהדרת, ארוכה, חלקה ויפיפייה, בגוונים של שחור, חום ולבן.

זהו כלב חסון, בעל תנועה של כלב עבודה, גודל מעל הממוצע והופעה מרשימה. מבנה גופו מוצק והוא בעל כושר תנועה ועבודה. מתאפיין בפרופורציות ושילוב של יופי ונעימות לצד כוח, עוצמה ומבנה גוף חזק ויפה.

ככלל, כלבים גדולים נוטים לתוחלת חיים לא ארוכה יחסית וגם תוחלת חייו של ברניז חגה סביב ממוצע של 8 שנים.

על מנת להגן על הברניז מפגיעות בשלד ובמפרקים, מומלץ להימנע מקפיצות חזרתיות ומירידה במדרגות. יש לשים לב בפרט אצל גורים וכלבים צעירים לפעילות נכונה מותאמת ומאוזנת, על מנת שלא לגרום לפגיעה בהתפתחות המפרקים ונזק לאגן. יש להעדיף הליכה ותנועה על משטחי כורכר דשא חול או במים.

 

הגזע בישראל:

הברנר הוא כלב שמותאם לחיים בפסגות המושלגות של האלפים השוויצריים ואקלים קריר בהחלט מיטיב עמו. קשה לו לווסת את טמפרטורות גופו בעיקר נוכח מעלות גבוהות. הוא מתקשה מאד להתמודד עם האקלים הישראלי, בפרט בעונות החמות, ולכן הוא בהחלט אינו כלב אשר מתאים לחיות מחוץ לבית בישראל. מומלץ מאד בייחוד בחודשי הקיץ החמים להשאירו במקום ממוזג ונעים ולטייל עמו בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב כשקריר יותר.

הברניז בעל הפרווה המרשימה משיר שיער וכפעמיים בשנה, בעיקר בעונות המעבר, מדובר בנשירה אינטנסיבית.  יש להיות מוכנים לכך הן ברמת הטיפוח השוטף של סירוק והברשה יומיומית והן מבחינת ניקיון הבית.

ההתבגרות המנטאלית של ברניז מאוחרת ורובם ממשיכים לגלות התנהגות גורית גם עד גיל 3, לרבות הצורך במשחק. 

למעשה, אפשר לומר כי הברניז הוא סוג של עוד ילד במשפחה. הוא מתבגר לאט ואוהב תשומת לב ומשחק, הוא יראה בצעירים שבמשפחה את אחיו החדשים לשגר וצריך יהיה לחנך אותו ולהתוות גבולות והרגלים מגיל צעיר כדי ללמדו כיצד לנהוג עימם, אף על פי שלרוב, בטבעיות, יגלה כלפיהם עדינות, דאגה ורוך.  על מנת להטמיע הרגלים נכונים ורצויים בחיי המשפחה מומלץ להיעזר במאלף כבר בגיל צעיר. הברניז לומד מהר ורובם בעלי רצון עז לרצות ועל כן הם קלים יחסית לאילוף. בשל אופיו הילדותי ואהבתו להשתובבות ולמשחק, מומלץ להקפיד על אילוף עדין ועקבי.

הברנר זננהונד פותח במקורו ככלב עבודה, שמסוגל לשאת משאות על ידי משיכת עגלות ולנהוג בקר. הוא אף יכול לשמש ככלב הצלה במפולות שלגים ונזקפים לזכותו הישגים יפים באימונים למשימות אלה. כמו כן הוא משמש לאיתור נפגעים ברעידות אדמה.

אבל מעל לכל, בזכות אופיו העדין, המיושב ושופע האהבה, הוא נחשב כיום לכלב לוויה נאמן וככלב משפחה למופת, בעל רגישות מיוחדת לילדים.