גזעים קבוצה 2 - כלבי מולוסר / פינצ'ר-שנאוצר / הרים שוויצרי

בוקסר

מאת: דוריס קרונהאוז, המועדון הישראלי לכלבי בוקסר

תמונות: אלה קרונהאוז, אלנה ספיבק, יגאל פרדו.

שייך לקבוצה 2 (דמויי דוגה)

מידע כללי:

הבוקסר הוא כלב לוויה והגנה השייך לקבוצת כלבי עבודה, אם כי כיום פחות משמש למטרה זו. זהו גזע שובב ואוהב אדם, שהאהבה וההערכה אליו גוברות ככל שמכירים אותו יותר.

אופי:

מחד גיסא, הבוקסר הוא כלב ידידותי, שובב, אנרגטי, סקרן, פיקח, אוהב ונאמן כלפיי בני משפחתו. מאידך גיסא, הוא חשדן וזהיר כלפיי זרים. תכונות אלה הופכות אותו לאחד מכלבי המשפחה המוצלחים ביותר.

הידעת?

בגלל אופיו המיוחד, המשפט השגור בפיהם של אוהבי הגזע הוא "פעם בוקסר – תמיד בוקסר!".

הבוקסר המוכר לנו כיום נוצר בגרמניה של סוף המאה ה-19, על-ידי הכלאה של גזע נכחד בשם בולנבייסר והבולדוג האנגלי. הבולנבייסר היה כלב ציד שצד דובים, חזירים ואיילים. מטרתו הייתה לתפוס את החיה הניצודה בלסתותיו ולאחוז בה עד שהצייד היה מגיע.

בשנת 1894 החליטו מטפחי הגזע בגרמניה לייצב את תכונותיו של הבוקסר ולהציגו בתערוכות. מטרתם הייתה ליצור את כלב המשטרה האידיאלי: פראי מצד אחד, אך גם נבון וניתן לשליטה. חזק אך לא כבד מדי, על מנת שיוכל לקפוץ מעל מכשולים, ולרדוף במהירות אחר פושעים.

הבוקסר הוצג לראשונה במינכן בשנת 1895, ובשנת 1896 נוסד מועדון הבוקסר הגרמני. בשנת 1902 פרסם המועדון לראשונה את תקני גזע הבוקסר במסמך מפורט שלא חלו בו שינויים משמעותיים לאורך הדורות.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שימש הבוקסר ככלב מלחמה, ביצע שליחויות, נשא משאות וביצע משימות תקיפה ושמירה. רק לאחר מלחמת העולם השנייה הפך הבוקסר לכלב מוכר ואהוד בעולם כולו, לאחר שהובא לאזורים שונים בעולם על ידי חיילים ששבו מאירופה.

לבוקסר פרווה קצרה, מבריקה וצמודה לגוף, בצבע חום (Fawn) או מנומר בגוונים שונים (Brindle), עם כתמים לבנים או בלעדיהם. הוא בעל מבנה גוף בינוני-גדול, יציב וחזק עם ראש וזרבובית רחבים ובעל אוזניים רחבות, דקות ושמוטות.

גובה: 

זכרים 57–63 ס"מ

נקבות 53–60 ס"מ 

משקל:

זכרים 30–32 ק"ג,

נקבות 25–27 ק"ג.

בגזע נפוצים גידולים ממאירים מסוגים שונים, מחלות לב, ניוון מפרק הירך, ניוון עמוד השדרה, מחלות מערכת העיכול, אלרגיות ועיוות בעפעפיים.

לבוקסר נדרשת בדיקת אגן (HD) לסיווג אגן הירכיים ושלילה של מחלת ההיפ-דיספלזיה.

הגזע בישראל:

את הבסיס לגידול הבוקסר בישראל הניחו בני הזוג פרופ' רודולפינה וד"ר רודולף מנצל, שעלו ארצה מאוסטריה עם עליית השלטון הנאצי. לבני הזוג היה בית גידול מפורסם שנקרא "בית שטן", וממנו יצאו בוקסרים מצטיינים רבים, אשר היו למעשה הבוקסרים הראשונים בארץ.

בתקופת המאורעות בארץ החליטו בני הזוג לסייע על-ידי שילוב הכלבים במערך הביטחון וההגנה שפעל ביישוב שלפני קום המדינה. יש עדויות רבות בנוגע לתרומתם הישירה של כלבי הבוקסר להצלת חיי אדם.

בשנת 1971 נוסד באופן רשמי מועדון הבוקסר הישראלי על-ידי מר דב אמיר ז"ל, שעלה ארצה מגרמניה, שם היה פעיל בגידול בוקסרים ואימונם. מאז פועל המועדון כגוף היחיד המרכז ומכוון את גידול הבוקסרים בארץ.

הבוקסר קל לטיפוח. כיוון שפרוותו קצרה, הברשה עם מברשת קשיחה פעם בשבוע בהחלט מספיקה. מקלחת רצוי לבצע רק כשחייבים (למשל – אם הכלב התלכלך בבוץ), כדי למנוע הסרת השמנים הטבעיים שמגינים על עורו.

הבוקסר מטבעו הוא גזע מעט עקשן, שדורש התמדה וסבלנות מצד בעליו בכל הנוגע לאילוף. הוא פיקח וזקוק ליד דומיננטית שתוכל לכוון ולשלוט במזגו השובב. הוא ישתף פעולה כל עוד האילוף יתבצע בגישה חיובית באמצעות עידוד ומתן פרס (חטיף).

על מנת להגיע להתפתחות עתידית רצויה וליציבות מנטאלית, רצוי להתחיל עם הבוקסר באימוני אילוף כבר בגיל צעיר.

 

 

 

הבוקסר הוא כלב משפחה אידיאלי.  כלב שמח ועליז שכולו לב, רגש ואהבה לבני האדם ולסובבים אותו. זהו כלב שמתאים ביותר למשפחות עם ילדים.