היסטוריה

 מניחי היסוד לכלבנות העברית והישראלית היו בני הזוג פרופ' רודולפינה והד"ר רודולף מנצל, מומחים ידועי שם להתנהגות כלבים ואילופם, שעלו לארץ מלינץ שבאוסטריה בשנת 1939 והקימו את "המכון לחקר כלבים ואילופם" בקרית מוצקין.

שם ערכו קורסים לנוהגי כלבים ומדריכים, ימי עיון ועוד.
הם הכשירו כלבי שירות לשלטון הבריטי ול"הגנה" כאחד, כלבי קשר, כלבים לגילוי מוקשים, כלבי שמירה, קרב והגנה.
כבר ב-1939 נוסד "פנקס היחוסין הארץ-ישראלי" שראשיתו ב"פנקס השחור" של פרופ' מנצל וכיום מתגלם בספר הגידול הממוחשב של ההתאחדות הישראלית לכלבנות.

בני הזוג מנצל עסקו, מעבר למחקר התנהגות ואילוף כלבי עבודה וכלבי נחייה לעיוורים, גם בביסוס המערכת הכלבנית.
 עמדו בבסיס הקמתם של מועדוני כלבנים ראשונים "ארגון נוהגי כלבי שירות" ו"אגודת חובבי כלבים חיפה" , ב-1943 החלו לפרסם את עלון "הכלבן" ובשנות ה-40 גם מיסדו תערוכות כלבים. ובשנת 1950 הדריכו את קורס השופטים הישראלי הראשון.
עם התבססות המדינה קמו מספר התארגנויות ומועדונים כלבניים שהתאגדו בשני ארגוני גג שונים, אחד על בסיס מועדונים אזוריים והשני על בסיס מועדוני גזע.  

ההתאחדות הישראלית לכלבנות נוסדה בשנת 1973 כאיחוד בין שני הארגונים ומאז היא מהווה את הגורם המקצועי והיציג היחיד המרכז את הפעילות הכלבנית בישראל.
ההתאחדות הוכרה ע"י הפדרציה הכלבנית הבינלאומית (FCI) ובשנת 1974 ערכה את תערוכת הכלבים הבינלאומית הרשמית הראשונה בישראל, בה נטלו חלק למעלה משש מאות כלבים.
בהמשך הדרך גדל מספר התערוכות הבינלאומיות וכיום נערכות שלוש תערוכות שכאלו בשנה.
 ההתאחדות עודדה הקמתם של מועדוני גזע חדשים ובהמשך גם הקמת מועדוני עבודה, הכשירה שופטים, הקימה מדרשה לכלבנות, הוציאה לאור בטאון כלבני בשם "עולם הכלב" שיצא לאור משנת 1973 ועד לסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, עת הוחלף באמצעי מידע דיגיטליים.
בעשור הראשון של המאה ה-20 השיקה ההתאחדות את ספר הגידול הממוחשב.
לאורך השנים נדדו משרדי העמותה בין כתובות שונות בעיר רמת גן ובסופו של דבר נקבע משכנה בעשור הראשון של המאה ה-21 בבית ההתאחדות באור יהודה.