מי רוצה כלב גזעי?
למה גזעי למה עם תעודות.
הכלבה שלי עומדת להמליט ממש בקרוב. הכלבה שלי, ספרינגר ספניאל גזעית, היא מתועדת וזיווגתי אותה עם כלב מתועד. בתיעוד הכוונה כמובן לתעודת יוחסין שלה ושל הזכר. גם היא וגם הוא מצליחים יפה בתערוכות, ובעלי אופי מדהים. עכשיו, מודה ומתוודה שאני נגשת לכתוב את הקטע הבא בגרירת רגליים מסוימת. לי הנושא ברור, אני לא צריכה להצדיק את עצמי לאף אחד אחר. מצד שני, חשוב לי שהאדם הסביר והנבון יבין את מה שאני מבינה.
בואו נתחיל באיך אני תופשת אנשים שאומרים לי (ובאומרים לי אני מתכוונת למתנפלים עלי) -"אבל לא חבל? יש כל כך הרבה כלבים נטושים שמחכים לאימוץ בעמותות, לא חבל?!?" וזה עוד לפני שהם יודעים שאת הגורים שיוולדו לכלבה שלי אמכור בכסף, במחיר שבהחלט לא שווה לכל נפש. איך זה יכול להיות? אין לי לב? אני רוצה לעשות קופה? אני לא מרחמת על כל הכלבים המסכנים בעמותות?
יש לי לב. ענק. קצרה היריעה מלכתוב מתי ואיך התחיל סיפור האהבה שלי עם כלבים ועל המשמעות הגדולה שיש להם בחיי. אני חושבת שאחת הדרכים לצמצם ככל האפשר כלבי עמותות מלכתחילה - כלבנות גזעית מתועדת. המחשבה והלמידה שאני הקדשתי לנושא על מנת לבסס את דעתי בעניין נמשכה ונמשכת עשרות שנים.
מצד אחד אני מבינה את התגובה האוטומטית של אנשים. גם אני מגיבה באוטומטיות על נושאים בהם אני לא מבינה כלום. כמו ללכת למוזאון לאומנות ולהגיד 'מה זה השטויות האלה? גם הבן שלי יכול לצייר את זה'. או אנשים שיושבים במסעדה ובאמת ובתמים לא מבינים למה גובים מהם 50 ₪ על סלט כשהחסה עולה רק שקלים בודדים. אותם אנשים ישלמו לאינסטלטור 250 שח רק על זה שהגיע אליהם הביתה, אבל יחשבו שוטרינר צריך לקום באמצע הלילה ולעבוד בחינם כי הוא "אוהב חיות". אבל אני סוטה מן הנושא, זה לא קשור. אולי קצת.
לפני שאתחיל להסביר את ההגיון שלי רק אציין שאני טבעונית. מאחר שסבל של בעלי חיים הוא מה שעומד לנגד ענייכם, חשוב לי לציין את זה, ניגע בזה אחר כך. ממש בקטנה, לא להיבהל.
נתחיל. לפני שאתם מכינים קפה ומתיישבים בניחותא לקרוא, צריך לעשות קצת סדר בקהל הקוראים. אולי לא עם כולם יש לי אדמה משותפת. כל מי שחושב שביות בעלי חיים מעצם היותו הוא מיותר, שבעלי חיים רק צריכים לחיות בטבע בלי מערכת יחסים עם בני האדם, שירים את היד.
אוקיי. כל מי שהרים את היד, יכול לצאת. אנחנו לא מסכימים על נקודה קריטית, היא לא ניתנת לגישור. נסכים שלא להסכים, ביי. לאב יו.
אלה שנשארו לשבת, חושבים שיש טעם באלפי שנות ביות וטיפוח של בעלי חיים. מאמינים בסימביוזה שבין האדם לבעלי החיים שהוא ביית.
נסכים שהאדם לקח כבשה פרה סוס כלב חתול ותרנגול ועיצב אותם לאט אבל בטוח לצרכיו שלו (הוא גם עשה את זה עם בננות ועגבניות וכו וכו אבל לא נכנס לזה). כל חיה כזו, הוא פיתח במהלך דרווינסטי אלוהי שכזה, פיתח גזעים שיתאימו לצרכיו. פרות מחולקות לגזעים, כבשים מחולקות לגזעים סוסים מחולקים לגזעים וכו' וכו'. אין פרות מעורבות שמחכות לאימוץ בעמותות מאחר ואנשי מקצוע מגדלים אותן. כמו כן חשוב לזכור, אולי זה לא מובן מאליו - שאין פרות חלב בטבע. אין חיה כזו, היא לא קיימת. אין סוס הנובר בטבע, אין קליידסדייל בטבע, אין חתול סיאמי בטבע ואין פקינז. (גם לא בננה בצורתה הנוכחית, אבל שוב, לא נכנס לזה. הכל ביות)
יאללה אתם אומרים לעצמכם, נעמדים על הרגליים האחוריות ובהנף יד מבטלים ביות של היסטוריה שלמה, מי צריך סיאמי, מי צריך פקינז? הרי יש המון כלבים מסכנים בעמותות! שניה, אבל אם לא צריך סיאמי, אז גם לא צריך לברדור? גם לא מלינואה? גם לא ספניאל? אז מי ישמש ככלב נחייה לעיוורים, המסכן מהעמותה? ומי ישמור עליכם בשדה התעופה ויריח שאין למישהו בטיסה שלכם פצצה או סמים, הכלב מהעמותה? ומי יעזור בחילוץ אנשים מתחת להריסות אחרי רעידת אדמה? תנו לי לנחש – הכלב מהעמותה.
אז זהו שלא. הכלבים הגזעיים הותאמו במשך מאות שנים לתפקידים מאוד מסוימים, הם עוזרים לנו ואנחנו בתמורה אוהבים אותם, קשורים אליהם ומכתירים אותם כחברים הכי טובים בעולם שלנו. ייעדנו אותם לעבודה כמו הגנה, ציד, רעיה, ספורט ובעיקר לבני לוויה שיהיו לנו לחברה. אוי ויי, אני רואה שכולם פתאום מרימים את היד ביחד. כולכם מסכימים שבן לוויה, בטוח יכול להיות הכלב מהעמותה. אולי. אולי לכם, כי אתם מקסימים ונבונים ואחראים ותעשו כל, אבל כל מה שיידרש על מנת לשקם כלב עמותה שכל חייו עד כה סביר להניח היו סבל אחד גדול. מאחר וביום יום יוצא לי להיתקל באנשים שאימצו כלבים מעמותות, תרשו לי לספר לכם איך זה לפעמים נראה (ממש לא תמיד, בהחלט יש אנשים שנותנים כל מה שיש להם כדי לעזור לכלב שאימצו וצריכים לקבל צל"ש, על אמת). אספר לכם שלרוב האנשים שרוצים "לעשות מצווה" לא היה כלב בחיים, או אולי היה פעם אבל זה היה מזמן, ועכשיו הם החליטו שהגיע הזמן, וגם הילד נורא רוצה, אז קדימה לעמותה. הם עושים את המצווה ומשלמים על סל אימוץ ולוקחים את הכלב המעורב הביתה. כלב שאין להם מושג איזה אופי אפשר לצפות ממנו, מאחר והוא מעורב בכל מיני גזעים. לפעמים השידוך מצליח, הרבה פעמים - לא. והכלב מוצא את עצמו שוב בעמותה, שוב מסכן. הם רצו לעשות מצווה, רצו גם לשמח את הילד אבל לא ידעו במה זה כרוך, לא חשבו שהוא ינבח כמו משוגע כשהם יוצאים לעבודה והשכנים יפסיקו להגיד להם שלום בחדר מדרגות, ולא חשבו שהוא יהרוס את הריהוט והנעליים. ואין להם למי לפנות לעזרה, בגוגל כל אחד אומר משהו אחר ובפייסבוק יש כאלה שממליצים על שיטת סיזר מילאן ויש כאלה שממליצים על קליקר וכל העניין מתחיל להיות גדול עליהם. הם ציפו לכלב, נחמד כזה, כזה שמוציאים לטייל ומלטפים ונותנים לאכול. זהו פחות או יותר. לא, לא, לא, כל העניין של ההרס והנביחות ממש לא מתאים. עם כל הכאב, שיחזור לעמותה. הם חווים עוגמת נפש, הילדים חווים עוגמת נפש, והסיכוי שיקחו עוד פעם כלב, הוא אפס.
כמות הכלבים המתועדים, כלומר כאלה בעלי תעודת יוחסין עליה יש פלומבה של ההתאחדות הישראלית לכלבנות השייכת לארגוןFCI  העולמי, שמחכים לאימוץ בעמותות, הוא זניח עד אפסי. בואו נפתח את זה לדיון- למה אתם חושבים שזה? בשיא הרצינות, קחו רגע לחשוב.
 
הערת ביניים - ציניות בצד, אני לגמרי בעד אימוץ כלבים מעמותות. אני יכולה לאמץ מאה אחוז, עד שנה שעברה היתה לנו כלבה מעורבת שחיה אצלנו עד גיל 15. חוץ ממני, אני יכולה לספור על יד אחת את כמות החברים שלי בפייסבוק, מדגישה - שאינם מגדלי כלבים מנוסים כמוני - שמתאים להם, ויגדלו במסירות כלב שאימצו מעמותה עד סוף ימיו.
 אציין עוד דבר, גם כשאתם הולכים לעמותה, אתם עדיין מחפשים כלב, מעורב ככל שיהיה, שיתאים פחות או יותר לצרכים שלכם. (וזו ההגדרה של ביות על רגל אחת, להתאים את בעל החיים לצרכים שלכם). יכול להיות שאתם סטודנטים שגרים בדירה קטנה, ומתאים לכם רק כלב קטן, עדיף בלי הרבה פרווה כי אין לכם זמן לטאטא כל היום. גם הכלב המעורב הזה שאתם מחפשים בעמותה הוא תוצר של ביות, של מאות שנים בהן אבות אבותיו היו מורבעים עפ"י גזע מסוים שעיצב האדם. אין בטבע כלבים קטנים עם שיער קצר. אם נפסיק להרביע כלבים גזעיים, מהר מאוד, אבל ממש מהר, כל הכלבים יחזרו להראות כמו אבותיהם הפרימיטיבים. כולם יראו כמו הכלב הכנעני או ההאסקי או הסלוקי או ההוא מפרו, נו ברח לי השם, לא משנה. ובזה שיתוף הפעולה בנינו לבין הכלבים יגמר. כי האסקי בחיים, גם אם נורא נרצה, לא יוכל לשמש ככלב נחיה לעיוורים. ולסאלוקי בטוח יש חוש ריח מעולה, אבל הוא לא מתאים לעבוד בשדות תעופה עם אנשי ביטחון. והכנעני כלב מדהים ויכול להיות נאמן לבעליו עד מחרתיים אבל אני בחיים לא הייתי נותנת לאחד הילדים שלי להשכב עליו ולחבק אותו בספה כמו שאני מאפשרת להם לעשות עם הספרינגר ספניאל שלי. ואם הכלב שאימצתי מהעמותה הוא אומנם בגודל בינוני, אבל מעורב עם כנעני, ויש לי ילד בן 3? לתת לו לחבק אותו כשהם יחד בלי השגחה? ואם אני לא מספיק מבינה בכלבים כדי לקרוא את שפת הגוף של הכלב שלקחתי מהעמותה?
טוב אתם אומרים, שיהיו גזעים, רוצים חלוקה לגזעים. אבל לא חשוב לנו התעודות. למה צריך תעודות, לא מעניין אותנו תערוכות.
אני לא אכנס לזה לעומק כי יש גבול כמה אפשר לכתוב על רגל אחת (אני באמת עומדת על רגל אחת, נרדמה לי הרגל). התעודות של הכלבים בסופו של דבר מעניינות את אלה המגדלים את הגזע המסוים ורוצים להמשיך אותו בצורה הטובה ביותר. התעודות מלמדות מגדל המון על השושלת ובתי הגידול מהם הכלב הגיע. "טוב לא מעניין אותנו בתי גידול, אני לא מגדל, רק רוצה כלב. ספניאל נחמד וידידותי." אותך, הבעלים, אולי לא מעניין, אבל כדי שהספניאל שלך יהיה נחמד וידידותי וכלב משפחה מושלם, מישהו השקיע בזה מחשבה. השקיע דם יזע ודמעות בטיפוח הגזע בו הוא מאמין. דורות של אנשים אחראים הרביעו דורות של ספניאלים חביבים כדי שאתה תוכל להנות מהגזע אותו בחרת.
אני אוהבת לחשוב על התעודות, או על הארגון הכלבני העולמי, כמו על אוניברסיטה. זה שמישהו הולך ללמוד באוניברסיטה ומקבל תעודה בסוף לימודיו, לא עושה אותו בהכרח יותר משכיל מאוטודידקט שלמד לבד ומלא חוכמת חיים. לא בהכרח, אבל התעודה מספקת איזה רף מסוים, המגן במידה מסוימת משרלטנות. אני חושבת שבמאה אחוז מהמקרים ארצה מהנדס/אדריכל/רופא שקיבלו תעודה על פני אדם שמאוד מתעניין בנושא, ואסף ידע מפה ועד הירח, ויכול להיות שעולה עליהם בידע. התעודה היא לא מאה אחוז, יש גם זבלים בעולם הזה, אבל קיים פיקוח. פיקוח של ההתאחדות הישראלית לכלבנות, השייכת לארגון הכלבני העולמי.
אף פעם, בחיים, נבר אבר, אל תשלמו כסף על "כלב גזעי בלי תעודות". עדיף לעשות את המצווה ולאמץ כלב מעמותה. אין שום פיקוח, אפס, נאדה, על כלב "גזעי בלי תעודות". אם לכלב אין תעודות - הוא לא גזעי. שתדעו. בהרבה מקרים, מי שמוכר גורים "גזעיים בלי תעודות" מגדל אותם בתנאים לא ראויים, או מפריד אותם מוקדם מדי מהאמא, או עוד אלף ואחד דברים שונים, אשר יגרמו לגור לפתח בעיות התנהגות בהמשך חייו. העדר הפיקוח אומר גם שאין שום פיקוח על בריאות ההורים, ומרביעים הרבה פעמים גם כלבים עם בעיות גנטיות, אותם יורשים הגורים.
כשאתם קונים, גור עם תעודות, ההמלטה נמצאת תחת פיקוח של ההתאחדות הישראלית לכלבנות. יבוא נציג אליכם, הבעלים של הכלבה הממליטה, יבדוק את השגר, את התנאים בהם הם מוחזקים, ישאל שאלות ויסתכל על הגורים. אם יש משהו לדעתי, שאינו תקין, יש פרוטוקול איך עליו לנהוג. ויכול להיות שמסיבה זו או אחרת, הם יפסלו ככלבים המתאימים לגידול. זו גם אחת הסיבות בגללה מקיימים תערוכות, להעריך ולבדוק את הכלבים הגזעיים הנמצאים בשטח. תוצאות התערוכה בהחלט משפיעות מי מתאים ומי פסול לגידול.
את אלה שמגדלים כלבים בלי תעודות זה לא מעניין, מתאים לא מתאים, הוא נראה פחות או יותר כמו הגזע, אז מה אם הוא כלב נשכן, אז מה אם הוא תוקפן, יאללה להרביע. נורא ואיום. כשקונים גור מתועד יש כתובת, יש למי לפנות אם נתקלים בקושי. בעלי הכלבה משקיעים מזמנם וכספם כדי שהגורים שהם מגדלים יגדלו בתנאים אופטימיליים עד הרגע שיעזבו. הם מתייחסים, שוב, רובם, בכבוד לבעל החיים ולרווחתו. מודעים למשל, לחשיבותה של חשיפה בגיל צעיר ויחשפו את הגור שבחרתם לכל מיני סיטואציות בהן יתקל בחייו הבוגרים על מנת שלא יהיה פחדן או תוקפן. המגדל יהיה זמין בכל שאלה בה תתקלו. כאשר תראו את הגישה של המגדל והכבוד אותו הוא רוחש לכלבים, לא תוכלו שלא להדבק גם אתם בכבוד הזה. מגדל אחראי לא ימכור לכם גור אם הוא חושב שסביבת המגורים שלכם, או אתם, לא מתאימים לגור שנולד אצלו. הוא יצלוב אתכם בשאלות לפני שיסכים למכור לכם. זה בסדר גמור, כך צריך להיות.
 
הנקודה היא לא להפסיק לאמץ כלבים מעמותות, אבל בטח לא לרמוס בהצלפת לשון אחת היסטוריה שלמה של ביות וטיפוח כלבים, בלי להבין שום דבר, כמו חמור קופץ בראש. שלא יהיה לכם ספק, הכלבים שכן מוצאים בית חם מעמותות הם טיפה בים של הכלבים המומתים מידי שנה. עצוב אבל נכון. אם כלבים בריאים לא יומתו, העמותות תקרוסנה, פשוטו כמשמעו. הכלבים האלה לא הגיעו לעמותות מהשמיים. הם הגיעו לשם בגלל חוסר אחריות משווע עד מרתיח של אנשים בורים, אנשים שרווחת בעלי חיים מהם והלאה, אנשים שבגדול על הזין שלהם והם מגלגלים את הבעיה הלאה, אלינו הציבור, לעמותות. כשרוצים לפתור בעיה, כדאי לעשות את זה מן השורש. לכבות שרפות יכול להיות עניין מאוד מורכב (ראיתם מה קרה אצלנו בחיפה. סתם, בצחוק).
בסך הכל, לאנשים יש לב טוב, והם רוצים לעזור. בני אדם מצביעים לא רק ברגליים, אלא גם בארנק שלהם. אני למשל חושבת שאני יכולה לחיות חיים שלמים ומלאים בלי שפרה תצטרך לעמוד יום שלם ברפת בעוד שואבים ממנה חלב אותו גורמים לה לייצר כל יום בשנה. אין לי גם צורך שהיא תמות ביסורים בגלל חוקי כשרות בשבילי. לכן, את הכסף שלי אני משקיעה בחלב סויה ושקדים ולא במוצרי חלב-אם שמתאימים לעגלים. איפה שאדם משקיע את הכסף שלו, כך הוא אומר לעולם - אני נגד זה, ובעד זה.
אני נגד בעלי כלבים שמתנהגים בחוסר אחריות, אני נגד מי שלא חושב על ההשלכות של מעשיו, נגד מי שזורק את אותן השלכות שהוא יצר על אחרים ובעצם אומר - בעיה שלכם. תתמודדו.
אני בעד כלבים שיגדלו בתנאים של חמישה כוכבים מרגע לידתם ועד מותם. אני בעד להשקיע ולתת תמורה למגדלים הנוהגים באחריות ומשקיעים את מיטב כספם, מרצם ואהבתם בגידול גזע בו הם מאמינים על מנת שגם אחרים יוכלו להנות בעתיד באותה מידה מהאושר שנקרא ידידו הטוב של האדם.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילם יוסי גיא
 
 
 
כל הזכויות שמורות לההיל - 2012©
Created by RightClick