דלג למרכז העמוד (מקש s) דלג לעמוד יצירת קשר (מקש 7) דלג לעמוד מפת האתר (מקש 8) דלג לעמוד נגישות (מקש 9)
גזעים קבוצה 6 - כלבי האונדס

רידג'בק רודזי

רידגבק בפעולה - צילום - יוסי גיא
רידג'בק רודזי

רידג'בק רודזי – Rhodesian Ridgeback

שייך לקבוצה כלבי הרחה, גזעים נלווים

Posts

מאת: אורית נבו, המועדון הישראלי לרודזיאן רידג'בק

תמונות : אורית נבו,יגאל פרדו, יוסי גיא, Elena Kamle, Renate Hasle, בוריס גייל, אפרת בראונשטיין

מידע כללי:

הרידג'בק הרודזי הינו גזע צעיר יחסית, שהוגדר לראשונה בשנת 1922 אך מקורותיו  חוזרים דורות רבים אחורה לכלבי ההוטנטוטים, הבושמנים והזולו. ספק אם שוב יווצרו תנאים כגון אלו בהם התפתח הרידג'בק הרודזי, מאחרוני הגזעים שהתפתחו בתנאים טבעיים, מותאמים לסביבתם האפריקאית המיוחדת. זהו גם אחד מגזעי הכלבים הבודדים שנוצרו ביבשת אפריקה. סימן ההיכר של הגזע הינו פס השיער הצומח על גבו במהופך, ה"רידג'" (רכס).

מאפיין ייחודי נוסף של הגזע הינו העובדה שנוצר וטופח לשמש כצייד אריות, גזע הכלבים היחיד שעסק בכך. כיום הרידג'בק הרודזי הוא גזע פופולארי מאוד בכל רחבי העולם, כלב בריא, גדול, חזק, גמיש ואתלטי; כלב בית ומשפחה אוהב, הקשור אל כל בני המשפחה, ומשמר מספר מאפיינים של כלב טבעי.

הידעת?: ייעודו המקורי של הרידג'בק הרודזי היה צייד אריות. תפקידו היה לאתר את האריה בסבך האפריקאי ואז לרתקו למקומו. כיום משמשות אותו תכונותיו המקוריות למגוון מטרות אחרות.

רידגבק רודזי - צילום - Elena Kamle
הרידגבק מתאים מאין כמוהו לשטח - צילום - יגאל פרדו
הרידגבק הינו כלבם של כל בני המשפחה - צילום - ליאת יובל

אבותיו של הרידג'בק הרודזי היו כלבי פריה (כלבים פרימיטיביים)  מדרום יבשת אפריקה. כבר ב- 1505 מתאר אירופאי בשם טיל את כלבם של ההוטנטוטים "החיה המבויתת היחידה הנוספת היתה הכלב. זה יצור מכוער, גופו חד כשל תן והשיער שעל שדרתו הפוך, אולם הוא נאמן, חיה הנותנת שירות טוב". מוסיף על כך קולבן בשנת 1719 "יש עוד סוג של כלב מבוית שהיה בארץ מההתחלה ובו השתמשו ההוטנטוטים לציד ולהגנה… הם נאמנים במיוחד ומגנים על אדוניהם מאריות, נמרים, זאבים וכדומה. מסיבה זו הם בעלי ערך אצל האירופאים כמו אצל ההוטנטוטים". ההוטנטוטים נכחדו ועמם אבד לעד גם כלבם. אולם תכונותיו המופלאות, יחד עם הרכס שעל גבו, השתמרו בצאצאיו שהתערבבו עם הכלב הבושמני ואחד מזני כלבי הזולו ולאחר מכן עם גזעים שהביאו האירופאים. בספר "אדוני המדבר האחרון"  (1939) מתואר "הכלבים הינם בני לוויתם במשך מאות שנים. צד בצד הם סיירו וביחד זכו בנצחונותהם הקטנים. הטיפוס האחרון של כלב הצייד הבושמני מעורב ברידג'בק, בעל צבע חום ופס כהה… עתה הוא מתקרב להכחדה. הם ללא ספק הכלבים האחרונים בעולם המשמשים לציד אמיתי. כחושים ופראיים, מוכנים לרתק כל נמר פצוע בהמתנה לאדונם שימצא פירצה לכידונו… אף נביחה חסרת אחריות לא תפלט מפיו להסגיר את מקום מחבואו של בעליו… הרבה סיירים ניסו לשחד בושמן להיפרד מכלבו תמורת טבק, אני מעולם לא שמעתי על מי שהצליח להפריד צייד מעל כלבו".

במשך מאות שנים היוותה אפריקה יעד לבני לאומים אירופאים שונים. פורטוגזים, הולנדים, אנגלים ואחרים, כל אלו הביאו עמם את כלביהם, מגזעים שונים. במהלך השנים התערבבו כלבי ההאונד והפוינטר, כלבי המסטיף, הדני הענק וכלבי הקרבות, כלבי הרוח ואחרים עם הכלבים המקומיים. נוצרו כלבים שהתאימו לאקלים המקומי ולתפקידי צייד והגנה.

הרידג'בק התפתח לצדם של הציידים והחלוצים בטריטוריות המסוכנות ביותר של דרום יבשת אפריקה. מיסיונרים שפנו למקומות בהם לא דרכה כף רגלו של האדם הלבן וציידי אריות הם שגיבשו את "כלבי האריה" או "כלבי המסרק" (בשל הרכס שעל גבם) כפי שהם נקראו. הכומר המיסיונר צ'רלס הלם  שהיה איש הקשר עם לובנגולה (הלא הוא לובנגולו מלך זולו) היה הראשון להביא כלבי רידג'בק לארץ המטבלה. מי שהקנה לגזע תהילת עולם היה הצייד קורנליוס ון רויין, שהפך לאגדה עוד בחייו ותהילתו דבקה גם בכלביו "לראותו יוצא למישורי הצייד היה מחזה מרהיב, על קרונותיו, שיירות השוורים שלו… סוסיו הממולחים ואחרונים אך לא פחותים, כלביו… אין זה מפתיע כי גזע של כלבים שטופח ואומן ע"י אדם שכזה הופך לבסוף למפורסם. רק למעטים היה כשרון טבעי שכזה לחיות, ולאיש לא היתה הזדמנות טובה יותר לאילופן, כמו כן מעולם לא שררו תנאים בהם חוק הישרדות החזק שיחק תפקיד כה מרכזי, רק הכשירים יכלו לשרוד" כך כותב אדמונדס ב"שבועון החקלאי" בשנת 1923 על ראשוני הרידג'בקים. ברבות הימים האריות נעלמו מהשטחים החקלאיים והרידג'בק הפך לכלב בית ומשפחה מבוקש בכל רחבי העולם.

קצרה, בצבע חיטה בהירה או אדומה  

 

12-15 שנה

זכרים: 63-69 ס"מ  , 36.5 ק"ג (אם כי עשוי להגיע עד 47 ק"ג)

נקבות: 61-66 ס"מ, 32 ק"ג (אם כי עשויות להגיע עד 40 ק"ג)

בריאות/בדיקות טרם הרבעה

בהכללה הרידג'בק הרודזי הינו גזע בריא בעל סבולת גבוהה. ידוע בגזע פגם מולד בשם "דרמואיד סינוס" הפוגע בפרטים בודדים ולכן כל הגורים המתועדים נבדקים בשבוע הראשון לחייהם ע"י  מרכז הגזע.  לצורך אישור הרבעה הכלבים צריכים לעבור בהצלחה סיווג של אגן הירכיים (HD). מגדלים אחראיים בודקים גם מרפקים (ED) ונשאות גנטית של מחלות תורשתיות כגון DM ואפילפסיה, למרות שהן נדירות בגזע.

הגזע בישראל

הגזע הגיע לישראל בשנת 1980 ומאז משגשג כאן. מוצאו האפריקאי הופך אותו למתאים מאוד לאקלים ולאווירה הישראלית. מועדון הגזע הוקם בשנת 1994 ומאז הוא מתמיד בפעילות הכוללת מפגשים חברתיים, טיולים, תערוכות ומתן מידע על הגזע. בדר"כ יש 4-5 המלטות מתועדות של רידג'בק רודזי בישראל בשנה ולמתעניינים מומלץ להירשם ברשימת ההמתנה של המועדון. 

הרידג'בק הינו בעל כושר גופני יוצא דופן, ואוהב לצאת למרחבים. מומלץ לעשות עמו פעילות גופנית על בסיס קבוע והוא בן לוויה מושלם לטיולים, הליכות, ריצות או רכיבת אופניים או סוסים. הרידג'בק אוהב מאוד להשתתף בספורט האג'יליטי (זריזות) ובמרוצי שדה (לור קורסינג). בבית הוא כלב רגוע ושקט.

 

נדרש מעט מאוד טיפוח. הברשה מפעם לפעם תעשה את העבודה

הרידג'בק הינו כלב מאוזן שתכונותיו הינן תערובת של תכונות כלב ציד ותכונות כלב שמירה עם נטייה חזקה יותר לכיוון הציד. זהו כלב אוהב מאוד ורגיש, הנקשר מאוד לכל בני המשפחה. על אף חזותו הקשוחה יש לעבוד עמו בסבלנות ובחיזוקים חיוביים בלבד. הרידג'בק מתבגר  לאיטו, אך לומד מאוד מהר ובאותה המהירות משתעמם. חוכמתו מהווה אתגר והוא עשוי להיות עקשן ולמתוח גבולות בבדיקה עד היכן הוא יכול להרחיק לכת. בידיים אמונות הוא יהיה בן הלוויה המושלם. הרידג'בק הצעיר זקוק עד גיל 9 חודשים להרבה חשיפה, לאנשים, מקומות ומצבים חדשים.



הרידג'בק זקוק לבעלים שמכיר כלבים, שיש ברשותו את הזמן לאמן את הכלב הצעיר ולהקדיש לפעילות גופנית במהלך כל חיי הכלב. מתאים מאוד למשפחות עם ילדים ולמי שאוהבים פעילות מחוץ לבית. לא נדרש בית גדול או בית עם חצר.