דלג למרכז העמוד (מקש s) דלג לעמוד יצירת קשר (מקש 7) דלג לעמוד מפת האתר (מקש 8) דלג לעמוד נגישות (מקש 9)
גזעים קבוצה 2 - כלבי מולוסר / פינצ'ר-שנאוצר / הרים שוויצרי

כלב הרים פירנאי

Ans van den Berg כלבי הרים פירנאיים
גזע הרים פירנאי

כלב הרים פירנאי – PYRENEAN MOUNTAIN DOG

שייך לקבוצת כלבי מולסר

Posts

מאת: אורית נבו

תמונות: Ans van den Berg 

מידע כללי:

כלב לבן, גדול, רב רושם ובנוי בעוצמה, אולם לא נעדר אלגנטיות. לראש ולהבעה חשיבות מיוחדת. הראש מעודן-משהו. קוויו אלכסון הדרגתי, שיוצר צורת V מהזרבובית אל הלחיים ואל העיניים. עיניים בעלות הבעה חולמנית משהו. בעת תנועה זנבו נישא בעיגול מעל לגב.

אופי: הגזע פותח בהרי הפירנאים במטרה להגן על העדרים מפני דובים וזאבים ושימש למטרה זו במשך למעלה מ- 1,000 שנים. תפקיד נוסף היה שמירה על אחוזות. נוצר גזע בעל יצר שמירה מפותח, שמסוגל לפעול באופן עצמאי, ולשרוד בתנאי השטח הקשים. הוא אינו מגלה סובלנות רבה לכלבים אחרים, פרט לכלבי השמירה הנוספים של העדר, אליהם הורגל מגיל צעיר. לעומת זאת ניתן להפקידו בביטחון מלא על כל חיה צעירה או חסרת אונים. אסור שיהיה אגרסיבי יתר על המידה, כך שיהווה איום על עוברי אורח תמימים.

הידעת?: כלב ההרים הפירנאי היה נקרא גם "הכלב הגדול של ההרים", שם שבא להבחינו מכלב הרועים הפירנאי האחר "הרועה הקטן" אשר שימש לרעיית העדרים ולא לשמירה.

 

Ans van den Berg כלב הרים פירנאי במלוא הדרו
Ans van den Berg - כלב הרים פירנאי ראש אידיאלי
Ans van den Berg - כלב הרים פירנאי ראש חזית

מקורו בשרשרת הרי הפירנאים התוחמת בין צרפת וספרד. באזור זה התפתח הגזע במשך מאות שנים ושירת כבן בריתו העיקרי של הרועה בהגנת עדריו מפני זאבים ודובים, וכשומר יקר ערך לאחוזות. כלבי שמירה לבנים בהרי אירופה ידועים מזה כאלף שנה. Calomel, ההיסטוריון החקלאי הרומאי, כתב כבר במאה השניה לספירה כי "הרועים מתעקשים על כלבי שמירה לבנים דווקא לעדריהם, היות ואחרת עלולים לפגוע דווקא בכלב לאחר שיחשב בטעות לזאב". אנשי ההרים פעלו לפי סטנדרטים מחמירים והרביעו רק כלבים שענו על דרישותהם המוגדרות. הדרישה היתה לכלב בצבע לבן, גדול, חזק, חסר פחד וזריז, עליו להיות נבון דיו, הן בכדי לפעול בכוחות עצמו והן בכדי להבין את פקודות הרועה. נדרשה פרווה עמידה בכל תנאי מזג האוויר היות והכלב בילה את מרבית חייו בחוץ. חוש ראיה טוב, חוש שמע מפותח ויכולת גישוש היו חשובים. רבות העדויות על יכולת השמירה האינסטינקטיבית של כלב ההרים הפירנאי בשעות הלילה, כשהוא שומר על העדר המכונס בחשכה. הכלב אומן לתקוף גנבים ופולשים באותו אומץ ונחישות בה שמר מפני זאבים ודובים. האגדות מספרות כי הטרובדורים, אותם זמרים נודדים, היו מלווים לעיתים קרובות בכלבים לבנים גדולים. בנוסף שימשו כלבים אלו להגנה על האחוזות.

התקן הראשון של הגזע פורסם בשנת 1897 ועורר מודעות לגזע והתלהבות ברחבי העולם, אף שלא זכה להכרה רשמית בצרפת בשל מוצאו ההולנדי של הכותב. מלחמת העולם הראשונה הביאה לחיסול כמעט מוחלט הגזע. בשנת 1923 הוקם מועדון "האיחוד של חובבי הכלב הפירנאי" ה- R.A.C.P אשר הצליח לאחד תחת קורת גג אחת את כל מי שהיו קשורים בדרך זו או אחרת לרועה הפירנאי ("פירנאי פטאו") או לעוזרו הקטן ה"פטיט ברגר". מועדון זה קיים עד היום ומשמש כמועדון הרשמי של הגזע בצרפת.

 

לבנה, עם או בלי כתמים בצבע אפור או צהוב חיוור על הראש, האוזניים, שורש הזנב או הגוף. הפרווה עבה, שטוחה, ארוכה ורכה למדי.

10-12 שנה

זכרים 70-80 ס"מ,  כ- 60 ק"ג,

נקבות 65-72 ס"מ, כ- 45 ק"ג.

הגזע בישראל:

כלב ההרים הפירנאי הראשון שנרשם בספר הגידול הישראלי היה כלב יבוא מדרום אפריקה 1974בשם, בוי, שזכה להיות אלוף ישראל הראשון בגזע. ההמלטה הראשונה נערכה ב-1978 בבית הגידול לבית ניר  במושב עין יהב. לאחר מכן קם בית הגידול פרי לי של אליה לוי. אליה, שהיתה הדמות המשמעותית בפיתוח הגזע בארץ, סייעה לייבא לארץ כלבי הרים פירנאים לשמירה על עדרי הצאן ואחר כך גם על הבקר ברמת הגולן.

במסגרת זו החלה הבאה מסודרת ומאורגנת של צמדי כלבים, בעיקר מצרפת. שנת 1982 הפכה להיות שנה משמעותית בהתפתחות הגזע בארץ, כאשר בזכות פרוייקט כלבי השמירה הגיעה לארץ כמות גדולה יחסית של כלבים. הכלבים נבחרו אישית ע"י מונסנקל, יו"ר מועדון הגזע בצרפת, שנחשב לאחד המומחים הגדולים לגזע בעולם.

בשנות ה-80 היה מספר גדול יחסית של המלטות הן בקרב כלבי העבודה והן בקרב כלבי התערוכות. בתחילת שנות התשעים היה ניסיון להשתמש בכלבי הרים פירנאים גם להגנת בקר (מעבר לצאן). ברמת הגולן. שם סבלו עדרי הבקר מפגיעות של זאבים. עומר וינר, מרכז ענף הבקר בקיבוץ מרום גולן, חיפש דרך להלחם בבעיה, מבלי לפגוע יתר על המידה בזאבים ובמרקם האקולוגי העדין של רמת הגולן. הוא פיתח שיטת עבודה ייחודית לעבודה עם בקר.

הניסיון צלח רק באופן חלקי ובסופו של דבר התבסס בתפקיד זה דווקא האקבש התורכי. כיום נעלם הפירנאי כמעט לחלוטין בישראל הן ככלב משפחה ותערוכות והן ככלב עבודה.

 

הפירנאי זקוק לפעילות גופנית, כאשר זו ניתנת לו במדיה הראויה הוא כלב רגוע ושקט בבית.

הברשה, במיוחד בתקופת הנשירה, שמירה על הפרווה הלבנה.



הפירנאי הינו בעל אופי חזק ובעל מאפיינים של כלב שמירה. יש לחנך אותו מגיל צעיר ולפתח את הקשר בינו לבין הבעלים.

למי שרואים בכלב זה מעבר לענק לבן יפיפה בעל מבט חולמני וערוכים לתת לכלב את הפעילות שהוא זקוק לה ובעיקר חינוך ואילוף מגיל צעיר.