דלג למרכז העמוד (מקש s) דלג לעמוד יצירת קשר (מקש 7) דלג לעמוד מפת האתר (מקש 8) דלג לעמוד נגישות (מקש 9)
גזעים קבוצה 5 - כלבי שפיץ

באסנג'י

D4_130625895
באסנג'י

באסנג'י – BASENJI

שייך לקבוצה שפיץ וכלבים מטיפוס פרימיטיבי, כלבים פרימיטיביים

Posts

מאת: הילה הדר

תמונות : George Woodard

מידע כללי

מקורו של הבאסנג'י הוא בקונגו, אפריקה. זהו כלב בעל עור חלק, פרצוף מלא קמטים, זנב מסולסל ואוזניים זקופות. באסנג'ים שימשו כחיות מחמד אצל הפרעונים במצרים העתיקה ומשם עברו לשבטים באפריקה, שם שימשו ככלבי צייד אצל השבטים הפיגמים. כיום הגזע הינו חיית מחמד נפלאה ונאמנה לבעליה. הבאסנג'י הינו גזע אלגנטי בעל אופי חתולי ומבנה מלא חן של איילה קטנה.

הם מאוד מהירים ויציבים, אך אוהבים מאוד חיבה ובדרך כלל ישנים במיטות הבעלים. התכונה הכי נודעת בגזע היא אי היכולת לנבוח. למרות שהגזע לא נובח, יש לו מגוון רחב של צלילים ששונים מאוד מצליל הנביחה הרגיל. הבאסנג'ים מביעים אושר ושמחה בצליל הדומה ליודל. כמו חלק מהגזעים הפרימיטיביים נקבות הבאסנג'י מתייחמות רק פעם אחת בשנה.

הבאסנג'ים אינם אוהבים גשם או להרטב, והם יתאפקו ולא יעשו צרכים בתוך הבית או מקומות בהם הם נמצאים.

אופי

הבאסנג'י הינו גזע טמפרמנטי, אסרטיבי וגאה שיעשה הכול כדי להיות קרוב אל בעליו. באסנג'ים הינם כלבים בעלי יצר ציד ורדיפה חזק. הם נוטים להיות מאוד טריטוריאליים, תכונה זו באה לידי ביטוי באי קבלת כלבים אחרים וחיות נוספות בתוך השטח שלהם, אך זה לא אומר שהגזע הינו תוקפני. כמו גזעים פרימיטיביים אחרים, באסנג'ים עלולים להיות מסויגים כלפי כל דבר חדש. יש לחשוף גורי באסנג'י כמה שיותר לעולם ולהכיר להם צלילים, אנשים זרים, מצבים ומקומות חדשים. גורים חייבים להתרגל למגע, בדיקת השיניים, קציצת ציפורניים ועוד. אי חשיפה מספקת עלולה לגרום לפחד ורתיעה מוגזמת מזרים.

באסנג'ים הינם כלבים מאוד סקרנים. בעלים חדשים לומדים במהרה לשים בגדים מלוכלכים בתוך סל הכביסה, את שלט הטלוויזיה בתוך המגירה ואת הזבל בתוך פח אשפה סגור.

הידעת?: לבאסנג'י שמות נוספים – קונגו טרייר, כלב הבוש האפריקאי, כלב חסר נביחה אפריקאי, אנגו אנגארי, כלב הקונגו, כלב הזאנדה (ZANDE)

D4_130626155
צילום GEORGE WOODARDבסנגי מנומר
BCOA13_131945433

הבאסנג'י נחשב כ"גזע טבעי"- זהו גזע עתיק שמוצאו עדיין תעלומה. באסנג'ים באפריקה חיו בבידוד, בכפרים רחוקים זה מזה וכך כל אוכלוסיית הבאסנג'ים נשארה בבריאות טובה ועמידות גבוהה תוך כדי סלקציה טבעית. בג'ונגל רק הטובים ביותר יכלו לחיות חיים ארוכים מספיק כדי להעמיד צאצאים.  שורשי הגזע אינם ידועים עד היום: לפי מקורות מסוימים, ההיסטוריה של הגזע החלה עוד בעידן האבן, אך הגזע מזוהה בעיקר עם מצרים העתיקה. במצרים נמצאו פסלים וציורים מהמלכות הרביעית (כ-2700 לפני הספירה) המראים כלבים הנראים כבאסנג'י היושבים מתחת לכיסאות בעליהם. ישנן גם עדויות של שלדים כלביים שנמצאו בתוך קבר בעליהם, הכלבים הללו מזכירים את הבאסנג'ים המודרניים והפרופורציות של הגולגולת תואמות לתקן כיום. רק במאה ה19 הגזע נמצא מחדש: ב-1870 חוקרים מצאו כלבים ליד נהר הנילוס ונהר קונגו. לפי תיאורי החוקרים הכלבים היו בעלי פרווה קצרה וחלקה, אוזניים גדולות וזנב מסולסל דמוי זנב חזיר. הם לא נבחו, והיו קשורים מאוד לבעליהם. ילידי המקום היו תולים קולרים עם פעמונים קטנים על צווארי הכלבים כדי לעקוב אחריהם בזמן מסעות הצייד. הבאסנג'ים שימשו כציידים שעקבו וצדו. הם שימשו בעיקר לציד עכברושי הביצות הגדולים, שנשכו את הילידים וגרמו להם לחלות בהרעלת דם. כאשר חיות גדולות יותר ניצודו, הבאסנג'ים היו מושכים את בעליהם לכיוון החיה, ומקיפים בלהקה את הטרף מכל הצדדים. הטרף לא היה יכול להריח את הכלבים, ככל הנראה בגלל פרוותם חסרת הריח. במקומות מסוימים הילידים היו נעזרים בכלבים לצוד קופים, ובמקרים הללו הם היו כורתים את זנבות הכלבים כדי שהקופים לא יתפסו אותם. הבאסנג'ים הראשונים הגיעו לעולם המערבי דרך אנגליה: ב-1923 שני הבאסנג'ים הראשונים הגיעו לאנגליה. למרבה הצער כל הכלבים הראשונים מתו לאחר שקיבלו חיסון למחלת הכלבת. רק בשנת 1930 הייבוא נחל הצלחה. במשך העשורים הבאים הבאסנג'י התפשט ברחבי העולם- ב1938 הוכר בארצות הברית וקנדה.

לגזע פרווה קצרה,חלקה ונעימה למגע הנושרת מעט מאוד. הבאסנג'י מגיע בארבעה צבעים- אדום ערמוני, שחור, שחור עם חום ולבן (טריקולור) וחום עם פסים שחורים או חומים כהים (מנומר). אצל כל הצבעים מופיע הצבע הלבן בקצה הזנב, ברגליים ובחזה ולעיתים גם בזרבובית או כקולר מלא או חצוי מסביב לצוואר וכתמים לבנים על הפנים. בכל מקרה ללבן אסור להוות צבע דומיננטי.

 

12-14 שנים

זכרים: עד 11 ק"ג ועד 43 ס"מ ;  נקבות: עד 9.5 ק"ג ועד 40 ס"מ

בריאות/בדיקות טרם הרבעה

ידועות בגזע מספר בעיות אפשריות: פאנקוני סינדרום – מחלת כליות תורשתית פרוגרסיבית ספציפית לגזע. כלבים החולים במחלה יראו סימנים של שתייה והשתנה מוגברים, דילול מסת שריר ופרווה ומצב כללי ירוד. המחלה תוקפת כלבים בגיל ביניים (3-7).      חוסר פעילות של בלוטת התריס – סימניה עליה במשקל, ירידה באיכות הפרווה וירידה ברמת האנרגיה.

PRA-מחלה הגורמת להתדרדרות מצב רשתית העין, איבוד ראייה הדרגתי עד עיוורון.

HIP DYSPLASIA\ELBOW DYSPLASIA – מבנה לא תקין באגן ובמרפק העלול לגרום לכאב ואי נוחות במהלך ההליכה. ניתן לאתר בעיות אלו על ידי צילום רנטגן.

מגדלים אחראיים בודקים את הכלבים טרם הזיווג, על מנת להימנע ככל האפשר מגידול כלבים נגועים. למחלת הפאנקוני וPRA יש אפשרות לבדיקה גנטית. בעיות אגן, מרפקים ובלוטת התריס ניתן לבדוק בדיקות סקר.

הגזע בישראל

הבאסנג'י הגיע לראשונה לארץ הקודש לפני כמעט שני עשורים, הובאו כ-3 כלבים מבית גידול הולנדי ונעשו מספר המלטות מצומצם אך הגזע נעלם מהר מאוד. בשנת 2007 הובא שוב זוג באסנג'ים – שניהם בצבע אדום, שהוצגו כאן בתערוכות, והזכר אף זכה במנצח הגזע באליפות אירופה שהתקיימה ב2010 בסלובניה. שני הפרטים האלו נעלמו מהנוף הישראלי מבלי להשאיר זכר. בשנת 2010 נחתה בארץ נקבה שחורה אשר יובאה מארה"ב ועד היום הינה מתחרה פעילה בתערוכות. מאז לא נרשמו בספר הגידול הישראלי באסנג'ים נוספים. הגזע שייך לחוג הישראלי לכלבי שפיץ.

יש לתת לבאסנג'י לרוץ בחופשיות מפעם לפעם, הודות לייצר הציד המצוין של הגזע הם יכולים להשתתף במירוצים ובפעילויות ספורטיביות ביחד עם הבעלים כמו ג'וגינג וריצה.

 

הבאסנג'י הינו גזע נקי מאוד ואין לו ריח כלבי, הוא מטפח את פרוותו, בעיקר את כפות הרגליים, כמו חתול. הבסאנג'י  מטפל בעצמו בצורה מדהימה ומכיוון שהגזע מאוד נקי באופיו אין סיבה לרחוץ אותם לעתים קרובות. ניגוב קצר עם מגבת והברשה יומית עם מברשת רכה יגרמו לפרווה לבהוק.

הגזע הינו גם עצמאי, שזה אומר שהם צריכים להיות קשורים כל הזמן ורק לשחררם באיזור מגודר היטב. באסנג'ים צריכים להיחשף לכלבים וחיות רבות כמה שיותר מוקדם.

הגזע מתאים לאנשים אקטיביים שמעריכים עצמאות ואתגרים.